מהו טיפול רגשי באמצעות אומנויות ותנועה? האם הוא מתאים למי שאינם יודעים לרקוד או לצייר? במה הוא דומה ושונה מטיפול פסיכולוגי?
שמי אור נסי ואני מטפלת מוסמכת באמצעות אומנויות ותנועה. במאמר קצר זה אנסה לענות על שאלות אלו, אציג בפניכם את הכלי העצמתי הזה שעומד בפניכם ובפני ילדכם ואציג כמה מקרים טיפוליים מהקליניקה שלי.
טיפול רגשי באמצעות אמנויות ותנועה מתחיל בהיכרות ראשונית ובניית אמון. בתוך הקשר שנוצר בין המטופל למטפל מתאפשרת חקירת נושאים המעסיקים את המטופל, בעולמו הפנימי, בחיי היומיום שלו ונושאים העולים מתוך הקשר מטפל- מטופל.
בטיפול בתנועה ניתן מקום למטופל לשיתוף וורבלי של מחשבות ורגשות, תוך מתן מקום לביטוי באמצעות הגוף ולחקירה מתוך התבוננות בתנועה. המטופל מוזמן לשתף בתחושות העולות מהגוף ומתקיימת חקירה משותפת של תנועות הגוף ושפת הגוף. מצבים כגון צורת הישיבה, קשר עין, נשימה, תנועות חוזרות כמו משחק בשיער וכו’, מזמינים התבוננות וחקירה פנימית. הסתכלות על הקשר בין תנועות הגוף ומנח הגוף לבין מצבו הרגשי של המטופל, מביאה את המטופל למצב של מודעות גופנית ורגשית . למשל, מטופל עשוי להגיב למצבי לחץ בכיווץ שרירים, התכנסות או תנועתיות מרובה הבנת האינטראקציה הגופנית-רגשית פותחת פתח להתנהלות חיים אחרת. ישנן תגובות שהן קולקביטיות במצבים מסויימים וישנן תגובות ספציפיות. בטיפול מתבצעת חקירה משותפת של דפוס התגובות הקולקטיביות והייחודיות, של מקור התנועות הייחודיות, ההרגשה שמלווה אותן והפונקציה שלהן.
בטיפול רגשי דרך אומנויות ניתן לעבד מצבים רגשיים דרך תנועה, משחק משותף, דרך יצירת אומנות, דרמה , שימוש במוסיקה ובטכסטים. לעיתים היצירה מתארת את החוויה בצורה מדוייקת יותר מכל מילה. מטופלים מספרים כי תהליך היצירה עצמו בתוך המסגרת הטיפולית הינו תרפויטי.
השימוש בתנועה כדרך ביטוי משתנה ממטופל למטופל. ישנם מטופלים שהביטוי התנועתי נגיש ומתאים להם, והם מנצלים את המרחב המגונן והמכיל לביטוי עצמי להנעת הגוף ולריקוד חופשי. ישנם מטופלים שתנועה פחות נגישה להם כאמצעי לביטוי עצמי והם עושים זאת פחות במהלך הטיפול. עם זאת, ההכרה במקום החשוב של הגוף, על תחושותיו ותנועותיו לכל אורך הטיפול מאפשרת כשלעצמה, אף בטווח תנועה מוגבל יחסית, התפתחות ושינוי. מניסיוני, עם השינוי במודעות המטופל לגוף שלו ולקשר בין תנועות ותגובות הגוף למצב הרגשי, חל שינוי בשפת הגוף של המטופל, תנועות הגוף הופכות חופשיות יותר ונותנות כלי ביטוי רגשי נוסף למטופל שהופך עבורו לנכס.
הנחת יסוד בבסיס הטיפול בתנועה היא שהגוף שלנו אוצר בתוכו זיכרונות ויש לו שפה משלו, שפה מודעת ולא מודעת. בטיפול בתנועה אפשר לעבוד על מודעות הגוף, דפוסי התנהגות, מערכות יחסים בחיי היומיום ומצבים רגשיים כגון: דיכאון, חרדות, ויסות רגשי וכו’. בתוך סביבה טיפולית מאפשרת נתבונן יחדיו ונפתח מודעות, נסתכל על היחס שלנו כלפי ההתנהגות שלנו או התגובה הגופנית.
דוגמאות מחדר הטיפולים (שמות בדויים):
- מישל גילתה שבחדר הטיפולים היא משנה תנוחה רק כאשר המטפלת מחליפה תנוחה. תנועה של מטפלת מאפשרת תנועה אצל מישל, בשאר הזמן מישל מרגישה קפואה ושאיננה יכולה לזוז. חקרנו יחדיו את הנושא, התבהר למישל כי היא תלויה באחר, קיים בה צורך חזק באישור וקבלה של האחר, היא עסוקה בשאלה של אסור או מותר, שואלת את עצמה האם ההתנהגות שלה לגיטימית או לא. מישל גילתה כי התנהגות חוזרת ומעכבת אותה בחיי היומיום, במקומות עבודה ובקשרים חברתיים. מישל מוסיפה כי במקרים שהיא מבטא את עצמה בחופשיות גורמים לה לתחושות אשמה ובושה. מישל השקיעה אנרגיה רבה בריסון עצמי, בהסתרה , כל אינטרקציה חברתית דרשה הרבה מאמץ וגזלה אנרגיה.
בתוך הקליניקה ובאמצעות הטיפול חקרנו יחדיו את המקורות של הצורך באישור, תחושת האשמה והבושה, התנסנו במצבים של קפאון – אי תנועה ובמצבים של הובלת תנועה, שמנו לב לרגשות האשם וביקורתיות שעלתה שוב ושוב בכל פעם שמישל העזה לעשות תנועה ספונטנית. תחילה שימשתי כ”זולת-עצמי” (מושג של קוהוט :העברת מראה – mirroring transference ) שנתן לגיטמציה לתנועות המלאכותיות של מישל. כך התאפשרה התנסות בה מישל התחילה להפנים יחס אחר כלפי עצמה, החלה לחוש תנועה ספונטנית המלווה ברגשות של שחרור ולגיטמציה.
- מיכל, אישה בתחילת שנות השלושים בתחילת הטיפול הצהירה כי אינה רוקדת ולא אוהבת תנועה. במפגשים הראשונים בילינו בשיחות וסיפורים על ילדותה, עבודתה ותפקדים שונים בחייה. אט אט התחלנו לצייר יחדיו, בתוך הציור, הצבעים, סוגי החומרים שבחרה, התנועה של היד המציירת והגוף בזמן הציור התחילו לספר את סיפורה בצורה יצרית ויצירתית. למדנו יחדיו על הבחירות של מיכל ועל הבעה שאינה מילולית.
מיכל אישה חכמה, קרייריסטית ומאוד שכלתנית, עם נטייה לחשוב על העולם ועל עצמה וקרוביה בצורה אנליטית. הטיפול דרך אומנויות ותנועה איפשר לרבדים אחרים להתבטא (חלקים אחרים במוח, שאחראיים על רגשות ויצירתיות). עצם היצירה גרמה למיכל להקלה ובזמן היצירה הרגישה נוכחת ומלאה. ביומיום מיכל חוותה את עצמה בנתק מחלקים מסויימים בתוכה, רובם תוארו כחלקים רגשיים, היצירה בטיפול איפשרה חיבור לחלקים הרגשיים שמיכל רצתה יותר בחייה, החיבור שנוצר בחדר איפשר יציאה של חלקים אלו גם מחוץ לקליניקה.
- נועם ילד בן 12 בעל גוף גדול, רחב וגבוה, שאני עומדת מולו ומתבלבלת, הוא נראה גדול בהרבה מגילו. לנועם הליכה מסורבלת, מכיוון האגן, נראה כאילו גורר את רגליו, וגופו בזמן ההליכה נוטה לצד שמאל. נועם מתואר על ידי מורתו ואמו כילד מופנם, מפנה כעס כלפי פנים, בעת כעס נוטה להתבודד ולסגת. לאחר שלב הכרות נועם מביא לחדר דיסק , המוסיקה שהוא בוחר היא אלקטרונית, עם הרבה עליות וירידות , נועם מכיר כל צליל וכלי בשירים. כאשר אנחנו ממשיכים למשחק תנועה, המוסיקה נשארת כמוסיקת רקע, ואני מרגישה את הפער בין המוסיקה הגועשת וסוערת לבין הגוף העצור והמאופק. אני מסבירה לנועם את התחושות שלי כי המוסיקה מייצגת את התחושות הפנימיות , ואילו כלפי חוץ הוא מאוד אסוף. פגישה אחת נועם מגיע לטיפול מאוד נסער, פניו אדומות, שפתיו קפוצות והוא אינו פוצה את פיו. אנחנו מתיישבים בחדר ואני אומרת לו שאני רואה שהוא מאוד נסער, אך מתאמץ מאוד לשמור את זה בפנים. הדמעות מתחילות לזלוג, הוא מספר על תקרית שמאוד פגעה בו. אני מבקשת שיראה לי מה הוא מרגיש. הוא מנגן מוסיקה רועשת מהנייד שלו, ואני מציעה לו שק אגרוף, הוא מוריד את שק האגרוף התלוי ומתחיל לחבוט בו, אנחנו מוצאים משפטים שמתארים את התחושות שלו בתקרית, כמו ” למה את לא מקשיבה לי ….. אני כועס ” וכו’. במסגרת הטיפול נועם מקבל לגיטמציה לפרוק אגרסיות, לבטא חוויה של אי צדק תוך כדי סובלימציה, שימוש באובייקט (שק האיגרוף) שניתן לבטא כלפיו את הכעס הגולמי. בסוף המפגש אני מבקשת שנשב לכמה דקות ונקשיב לגוף , הוא אומר שהוא יותר רגוע, והנשימה זורמת. מפגשים אחרונים נועם ביוזמתו, לוקח את שק האגרוף אוחז ברצועה ומסתובב איתו בעוצמה. לאחר שחש סחרור הוא זורק את השק האיגרוף, והשק פוגע בעוצמה חזקה מאוד בקיר, נועם מתנדנד ונשכב. אני שואלת אותו כיצד הוא מרגיש, והוא אומר כיף וסחרחורת. נועם מבקש לחזור על אותה הפעולה של הסיבוב ואני מבקשת ממנו לעשות זאת עם סיום הדרגתי, להפחית את המהירות ולהניח את השק, מכיוון שהשק יכול לפגוע בי או בציוד בחדר. נועם מסכים, הוא מסתובב, שאני שואלת מה הוא מרגיש הוא אומר “אני יכול להשען” , הוא מתכוון שהעוצמה של הסיבוב ומשקל השק הגוף שלו מסתובב מעצמו, מעין החזקה. אני מבקשת ממנו להאט , הוא מאט ומניח את השק אגרוף על הריצפה וניגש לשכב על המזרן, באופקיות, עם הכבידה, אני שואלת כיצד הוא מרגיש והוא אומר שחרור. בשפה המקצועית נועם חווה משענת, הוא מתמסר לתנועה ומאבד שליטה, מאפשר לעוצמות חזקות לצאת החוצה, הוא חווה את עצמו כעוצמתי אך לא הרסני. נועם בטיפול תרגל תנועה משוחררת וביטוי של כעסים , הפורקן מעצמו הינו תרפויטי , אך המטרה במקרה הטיפולי הספציפי הינה לבטא רגשות בצורה לגיטימית , רגשות של פגיעות וכעס, מבלי לחוות את העצמי כהרסני.
התנועה קיימת בתוכנו עוד מהיותנו ביצית וזרע ונמשכת לאורך כל חיינו, בתנועות בסיסיות כמו נשימה, ישיבה, הליכה, כתיבה, ג’סטות ועוד. מטופל בתרפיה בתנועה אינו צריך להיות רקדן. טיפול בתנועה כמו כל טיפול רגשי אחר מטרתו היא לקדם אדם בתוך קשר מקצועי וטיפולי בנושאים מרכזיים בחייו, בטיפול בתנועה הטיפול מתבצע על ידי דיבור וורבלי , דיבור של הגוף והיצירה, והאינטרקציה בניהם.
